שילר נ' חברה לבנייה נכסים והשקעות בע"מ - פסקדין

החלטה

התובעת הגישה, ביום 3.5.12 הודעה, בהתאם לתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 136"), על תיקון כתב תביעתה, שהינה במקור תביעה לתשלום פיצוי בגין ליקויי בניה בדירתה שנבנתה על ידי הנתבעת ונמכרה לתובעת (ובעלה דאז) בהתאם להסכם מיום 6.5.04.

בכתב התביעה פירטה התובעת את נזקיה בסך של מעל 225,000 ₪ (הכוללים טענות לליקויי בניה בסך של 127,215 ₪ בהסתמך על חוות דעת אינג' בן עזרא), אולם לצרכי אגרה הועמד סכום התביעה על הסך של 140,000 ₪.

לאחר שהוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת, לפיה עלות תיקון ליקויי הבניה עומדת על סך של 12,500 ש"ח (ללא מע"מ), מונה מר יוסי לזר כמומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את טענות הצדדים בנוגע לליקויים ולחוות דעתו באשר לעלות תיקון הליקויים שיקבעו על ידו.

המומחה, בחוות דעתו (לאחר תיקון טעות אריתמטית שנפלה בה), קבע את עלות תיקון הליקויים לסך של 23,155 ש"ח (ללא מע"מ) בצירוף סך נוסף של 1,000 ש"ח שהשאיר לשיקול דעת בית המשפט.

בעקבות קבלת חוות דעתו של המומחה, אשר התובעת חולקת על קביעותיו מכל וכל בעיקר בנוגע לעלות תיקון ליקויי הרטיבות שהיא טוענת שנקבעה על ידו עלות בלתי סבירה לחלוטין, הוגשה הודעת התובעת בה מצויין כי תיקון כתב התביעה הינו על דרך של הוספת סעד המורה לנתבעת לבצע בפועל את תיקון הליקויים, זאת תחת פיקוחו של המומחה.

במסגרת תיקון כתב התביעה מבקשת התובעת להפחית מסכום נזקיה את עלות תיקון הליקויים והוצאות הכרוכות בביצועם (דיור חלופי וכו'), ובמקום זאת לתבוע את הסעד של ביצוע התיקונים, תוך השארת סעד כספי נתבע של כ-97,000 ש"ח בגין ראשי הנזק האחרים. לחילופין, מבקשת התובעת לפסוק לה את מלוא הסכום הנתבע.

הנתבעת מתנגדת להודעה מאחר ולטעמה היא אינה תואמת את הוראת תקנה 136 שכן הבקשה אינה "לאור חוות הדעת", אלא דווקא יש בה נסיון לעקוף את קביעות המומחה בחוות הדעת, שכן התובעת מבקשת להוסיף סעד, שלא נתבע על ידה במקור, וזאת על מנת להוכיח טענותיה כי עלות התיקון גבוהה מזו שנקב בה המומחה! מעבר לכך טוענת הנתבעת כי בכל מקרה אין להיעתר לסעד המבוקש לאור הזמן שחלף מאז נמסרה הדירה ומצבה התחזוקתי הירוד, כפי שהדבר עולה מחוות דעת המומחה.

התובעת בתגובה טוענת כי עצם התנגדות הנתבעת לתיקון כתב התביעה מעידה כי הנתבעת יודעת שהעלויות שקבע המומחה אינן ריאליות והיא אינה מעוניינת לשאת בעלות האמיתית של תיקון הליקויים. לטעמה של התובעת בתיקון כתב התביעה היא מבקשת לאכוף את קביעות המומחה ולא לעקוף אותן.

לאחר עיון בהודעה ובתגובות הצדדים אני סבורה כי על אף שיש בדרך בה בחרה התובעת להביא להרחבה מסוימת של השימוש בתקנה 136, הרי שלא מצאתי כי הודעתה עומדת בניגוד ללשון התקנה שהתיקון נעשה "לאור" חוות הדעת.

אמנם נכון שהתובעת מבקשת הוסיף סעד, שמלכתחילה לא ביקשה אותו, דהיינו חיוב הנתבעת בביצוע התיקון בפועל, וזאת למעשה, על מנת להעמיד למבחן את קביעות המומחה. אני בהחלט רואה קושי בעמדת התובעת המבקשת להחזיק במקל בשני קצותיו, מחד לטעון כנגד קביעות המומחה, ומנגד לתקן את תביעתה "לאור" קביעות המומחה. אולם אין בקושי כזה כדי למנוע מהתובעת לפעול בהתאם לתקנה 136, והשאלה באם בסופו של יום יעתר בית המשפט לסעד שהתווסף לכתב התביעה, הינה שאלה נפרדת.

יחד עם זאת אני רואה בתיקון כתב התביעה כמבוקש קושי אחר והוא שבאמצעותו מגדילה התובעת את שווי הסעדים הנתבעים על ידה ללא תשלום אגרה מתאימה, שכן בדרך בה בוצע התיקון, לכאורה, שומרת התובעת על מלוא סעדיה הכספיים (מלבד עלות התיקון וההוצאות הכרוכות בכך), סעדים שויתרה עליהם באופן חלקי בהעמידה את סכום התביעה על סך של 140,000 ש"ח. דרך דיונית זו אינה מקובלת עלי, אלא באם מבקשת התובעת, לאור חוות הדעת דווקא להגדיל את סכום התביעה!

לפיכך אני קובעת כי על התובעת להודיע באם היא מבקשת להגדיל את סכום התביעה, אם לאו, וזאת בתוך 15 יום. בהעדר בקשה להגדיל את סכום התביעה תוך תשלום אגרה כנדרש, תהא זכאית התובעת, לכל היותר, בגין הסעדים הכספיים הנותרים (מעבר לעלות תיקון הליקויים והוצאות דיור וכו') לסך של 50,000 ש"ח (שהם 62% מתוך סכום הנזק הנותר (79,500 ש"ח) כיחס שבין סכום הנזקים בכתב התביעה המקורי לבין סכום התביעה).

לאור האמור לעיל אני מורה כדלקמן:

כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 15 יום.

כתב הגנה מתוקן יוגש בתוך 30 יום ממועד המצאת כתב התביעה המתוקן.

אני קובעת ישיבת קדם משפט בנוכחות התובעת ליום 4.12.12 בשעה 9:30.

בישיבה אדון בבקשת התובעת למתן הוראות אשר הנתבעת תגיש תגובתה לה עד ליום 15.11.12, עם העתק ישירות לב"כ התובעת.

ניתנה היום, כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: